לא לפחד מהפחד

אני גרה במושב קרוב לעוטף
ומאז תחילת המלחמה היה לי פחד מלחזור הבייתה,
פחד שלמרות שהבנתי כבר ממזמן שאפשר לשים לו גבול...
הרגשתי שזה מעל היכולות שלי.
לאורך השנים התמודדתי עם חרדות רבות
ויצרתי פתרונות על לשחרר אותן,
ובכל פעם הפתרון היה לבחור שמה שאני מפחדת ממנו...
זו רק מחשבה
ושאני בוחרת לא להאמין לה.
וגם במקרה הזה... כבר כמעט חודש וחצי שאני פוגשת את הפחד שלי ואומרת לעצמי:
"אבל זו רק מחשבה,
את לא חייבת לאמין לה"
ובכל זאת, לא הצלחתי שלא להאמין לה.
אז קיבלתי... את זה שזה נמצא... הפחד...
ולא חזרתי הבייתה,
קבלתי את זה שזה מה שיש עכשיו ונשמתי לזה,
וקיבלתי ונשמתי,
נשמתי וקיבלתי.
התאמנתי במשפט שאני כל כך אוהבת להגיד לעצמי:
"ככה זה עכשיו וזה בסדר".
ידעתי שאין באמת תקיעות,
שאם אני מחזיקה ברצון להתפתח לאנשהוא...
קורה מסע פנימי, לא מודע, של חיבור לכוחות חדשים
ולפעמים... זה פשוט לוקח זמן.
היום התעוררתי בבוקר ומשהו בתוכי,
שכבר דגר מספיק על ביצת הרצון,
בקע
ואמר בצורה מובהקת : מה שאת מפחדת ממנו, זו רק מחשבה,
ואם היא לא עושה לך טוב- את יכולה להחליף אותה,
תבחרי שאת מוגנת,
תבחרי שאת בטוחה,
תבחרי בבטחון שהוא פנימי, מעצם קיומך...
מתוך כך כל מה שיתמגנט אלייך יהיה חיובי, מוגן, תומך.
תזכרי... שאת לא המחשבה,
את גם לא הפחד,
את ההוויה הנצחית והנשמתית שיכולה להתבונן במחשבות ולבחור אותן
תזכרי שאת המרחב המוגן.
חרדה היא מנגנון נפשי בו המחשבות השליליות שלנו והפחדים שלנו מבלבלים אותנו
כי הם מרגישים מאד אמיתיים ואנחנו מזדהים איתם.
אבל מה אם נזכור שאנחנו לא המחשבות שלנו?
שאנחנו גם לא הרגשות שלנו,
שאנחנו גם לא הפחד.
אנחנו הם אלה שמתבוננים, ברגשות, במחשבות, בפחדים
כמו היו בועות סבון שמרחפות בתוך המערכת שלנו,
ואנחנו הם אלה שיכולים גם לבחור,
האם אני מזדהה עם המחשבה,
או אם אני רק מתבוננ.ת עליה ובוחר האם להאמין לה או לא.
ולפעמים... לפעמים זה פשוט לוקח זמן
ועד אז אפשר פשוט להגיד "אני רוצה להפסיק לפחד מזה"
או "אני רוצה להפסיק להאמין בזה"...
או "אני רוצה להרגיש אחרת"
ולהרפות.
לקבל את זה שלנפש... זמן משלה,
לקבל, לנשום, להיות בחמלה.
🌟הקלף והתודעה הם מבית "מרכז לוהאריה - בית לתהליכי התפתחות".










